קצת על סבתא חנה

סבתא חנה נולדה בתימן בשנת 1921 במחוז מדן. בערך בשנת 1933 נישאה לסבא מוסא שהיה ממחוז קפלה. לסבא מוסא היו 2 ילדים, שלמה ואברם שהיו בניו מנישואיו לאשתו הראשונה שנפטרה.

סבתא חנה אימצה אותם והתייחסה להם כאילו היו בניה וכך גם הם התייחסו אליה כאמם לכל דבר.

בשנת 1949 סבא וסבתא ז"ל עלו לארץ ישראל במסגרת מבצע "מרבד הקסמים".

הם היו במחנות העולים באזור פרדס-חנה או ראש העין (לבדוק!!) סבא וסבתא עלו לארץ ללא ילדים כאשר לאחר הנישואים סבתא נכנסה להריון ונולד לה בן. בגיל שנתיים היא הלכה לבקר אצל המשפחה שלה (איפה???) ברכיבה על חמור במשך כמה ימים. שם היה לילד חום ואחרי כמה ימים הוא נפטר והיא חזרה לבד . סבא היה המום מזה שהיא הלכה עם ילד וחזרה בלי היה ממש עצב גדול.

מאוחר יותר, סבא וסבתא התיישבו באשקלון וגר ובבית צמוד קרקע בקצה העיר.

בשנת 1951 נולדו לסבתא 2 בנות תאומות יהודית ושמחה.

לאחר כחצי שנה לאחר הלידה יהודית חלתה ונלקחה לבית החולים לקבל טיפול. שם בבית החולים סבא ודוד שלמה התבקשו על ידי הצוות הרפואי להשאיר אותה שם ולשוב לביתם ולהגיע רק למחרת, לאחר כמה ימים בבית החולים מסרו לסבא ולדוד שלמה שיהודית נפטרה ונקברה, כאשר הם ביקשו לראות אותה, לא נתנו להם וסרבו בכל תוקף למרות כעסם והתעקשותם, כיוון שהם היו כל כך תמימים והאמינו ברשויות הם פשוט ויתרו וניסו להשלים עם המצב. לאחר שנים כאשר התגלתה פרשת חטיפת ילדי תימן, הם הבינו שאכן יש סיכוי גבוה שיהודית עדיין בחיים וכי היא נחטפה הם ניסו לאתר אותה בין היתר על ידי מציאת מסמכים ומתן עדות לוועדה שחקרה את הפרשה.

לאחר לידת התאומות יהודית ושמחה, נולדו לסבתא עוד ילדים דוד, יצחק, תמר ואורה.

סבתא הייתה אישה של חסד, אישה שאהבה את כל הבריות ללא תנאי, היא גם מאד אהבה ודאגה לנכדים. כך למשל אם לנכד או ילד הייתה בעיה כלשהי היא ממש הייתה מרגישה את זה כאילו זה בעיה שלה ולוקחת על כתפיה ומתפללת ודואגת עד שהבעיה נפתרה.

סבתא הייתה אישה מאד חכמה ואצילית.

סבתא  יצאה לעבודה בבית אריזה רק לאחר שאורית, הבת הקטנה ביותר נולדה. עד אז סבא פרנס את המשפחה בעבודות מזדמנות בעיקר. עבד  בפרדס הפרנסה הייתה נמוכה במיוחד ורק כאשר אמא יצאה לעבודה הם רכשו כיריים גז מקרר ועוד אביזרים אחרים.